האם קיים בודהיזם קוריאני

השבוע הוזמנתי לאוניברסיטת חיפה לקבל תעודה על עבודת ב"א מצטיינת בנושא "האם קיים בודהיזם קוריאני?". טקס מכובד, שמראה שאנשים שאתה מחשיב את דעתם קראו, עיינו והעריכו עבודה שהגשת, ובמקרה של אוניברסיטת חיפה מובטח גם שהטקס יהיה נחמד.

לצד הביקורת על מבנה העבודה ומקורותיה אהבתי במיוחד את ההערה שניכר שהיא נעשתה בהתלהבות ומתוך רכישת ידע בנושא.

אז האם קיים בודהיזם קוריאני?

"האגדה מספרת שבעת מסע עלייה לרגל למטרות לימוד, לסין של שושלת טאנג, בעודם בדרכם לעיר הנמל הקוריאנית , נקלעו וווֹנְהיוֹ (Wŏnhyo) וחברו אוּיסָנג (Uisang) לליל סערה חשוך ועצרו לישון במערה אפלה, מעין כוך באדמה. במהלך הלילה נתקף ווווֹנְהיוֹ בצמא וחיפש בחושך משהו לשתות. על רצפת המערה, הוא מצא את מה שנדמה לו כקערה מלאה במים קרים, הרימה אל שפתיו ושתה עמוקות מתוכנה המרענן. המים היו טעימים ונפלאים. בבוקר כשהתעורר, הוא חיפש את הקערה ונתקף הֶלֶם. המים של הלילה הקודם שהיו כה טעימים ומרווי- צמא היו מי גשמים מלוכלכים שורצים רימות שנאספו בראש גולגולת שבורה ומרקיבה. הוא נפל על ברכיו ותוך שהוא מקיא את נשמתו חווה הארה פנימית עמוקה. הוא הבין שהאמת נוצרת על ידי התודעה בלבד. "שלושת העולמות הם רק מחשבה, וכל התופעות נובעות מהתודעה. אם האמת מתקיימת רק בתודעה, מה הטעם לחפשה מחוץ לתודעה?". בשל ההכרה בחשיבותו של המסע הפנימי, נטש וווֹנְהיוֹ את רעיון נסיעתו לסין וחזר לשילה (Silla) ללמוד וללמד."

מהלך זה של עצמאות מחשבתית, שיש לו ביטוי מעשי של הפניית עורף לחיפוש הידע בסין, עבר האדרה במאה השנים האחרונות על ידי התנועה הלאומית הקוריאנית כסמל לעצמאות. במשך השנים הועצמה דמותו של ווווֹנְהיוֹ מסיבות פוליטיות מדיניות, גם על ידי שושלות מלכי קוריאה העתיקים, בעודם מתמרנים בין קיסרויות סין, כיבושי יפן ופלישות המונגולים. וווֹנְהיוֹ "הנערץ" (Wŏnhyo daesa 617-686) הונצח כאחד הנזירים הבודהיסטים הקוריאנים החשובים. הוא נחשב כממציא הזרם הנקרא טונג בולגיו (Tong Bulgyo "בודהיזם ממוזג") שהשפיע על הוגים בודהיסטים גדולים בקוריאה, סין, יפן וטיבט ולנזיר שהפיץ את בשורת הבודהיזם ברחבי חצי האי הקוריאני יותר מכל אחד אחר.

תמונות הסיפור מופיעות על קירות ותקרות מספר מקדשים בקוריאה. דרך אגב- אוּיסָנג, ידידו של וווֹנְהיוֹ ושותפו לדרך, מגשים את חלומו להיות תלמיד במסדר חואהין בסין מצטיין והופך לראש המנזר (!) ונחשב כאחד המייסדים החשובים של "אסכולת זר הפרחים" בבודהיזם (Huayan, בקוריאנית- Hwaŏm). מדובר בתפקיד שבנוסף למשמעויות הרוחניות- דתיות שלו מעניק גם אדמות ומעמד פוליטי. מן הסתם היה אוּיסָנג נשאר בסין, כמו מלומדים קוריאנים גדולים אחרים, אך החליט לחזור בשנת 670 לממלכת שילה כדי להזהיר את המלך מפני פלישה מתוכננת של קיסר שושלת טאנג. הפלישה נמנעת, אוּיסָנג מקבל תמיכה וחסות ממשלתית וזרם החוואום שלו הופך לזרם המרכזי בבודהיזם הקוריאני- עד היום. פזנג (Fazang 法藏 643-712), יורשו הסיני של אוּיסָנג במסדר החואה-ין בסין, ממשיך לשאול בעצתו של המאסטר הקוריאני שלו עוד שנים רבות, במכתבים השמורים במנזר בסין.

אז האם קיים בודהיזם קוריאני?

התשובה לדעתי היא "כן... אבל...

בשורה התחתונה נראה כי הקוריאנים תרמו שוב ושוב, פעם בכמה דורות, פרשנויות והצעות כיצד למזג את הזרמים והרעיונות של האסכולות והמסדרים השונים, במה שהם קראו "בודהיזם ממוזג" Tong Bulgyo. ההוגים הקוריאנים מזכירים לכל העוסקים בבודהיזם במזרח אסיה- סין, טיבט, יפן וויטנאם, שמדובר באוקיינוס אחד, בכוונה אחת, להרבות טוב, להגיע להארה ולהפחית סבל בעולם.

ה"אבל" מתייחס לכך שלדעתי אותם הוגים התייחסו אל עצמם כבודהיסטים ולא כ"קוריאנים". כשם ש"נוצרי קנדי" מתעניין יותר הבדלים בין הקתולים והפרוטסטנטים ומה אמר האפיפיור ברומא ופחות ב"קנדיות" של הנצרות שלו. את העובדה שמדובר ב"בודהיזם קוריאני" העצימו התנועות הלאומיות בתקופות שונות ובעיקר אלו של המאה ה- 18 וה- 19.